<h1>סמ"ג לאוין סימנים של"ה—של"ז</h1>
<h2>דף ה.</h2>
הזהירה תורה שלא יאכל אדם מן הקדשים שניתותרו לאחר זמן אכילתם שנאמר בפרשת תצוה (שמות כ"ט ל"ד) ואם יותר מבשר המילואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת [את] הנותר באש לא יאכל כי קדש הם וגרסינן בפסחים בפרק כל שעה (כ"ד א') א"ר אלעזר כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו הילכך כל נותרות קדשים ופסוליהם בכלל אזהרה זו (יראים סי' מ"ט), ואין לוקין על לאו זה [כ]על שאר פסולי קדש שהרי ח[ו]שבו שם לאו שבכללות, אמנם פירש רבינו יצחק דנותר לגבי דידיה לא הוי לאו שבכללות דאין קרוי לאו שבכללות מה שמפורש במקרא כאשר בארנו במצות שאור ודבש לא תקטירו (שי"ח) וכן פיגול לוקין עליו על אכילתו דיליף עון עון מנותר (שם תד"ה הא) בין למלקות בין לכרת כדאיתא בפרק קמא דכריתות (ה' א') וכן שנינו בפרק אילו הן הלוקין (מכות י"ג א') דנותר ופיגול לוקין עליהם. אזהרה שמענו עונש מניין דכתיב בפרשת קדושים (ויקרא י"ט ו' ח') ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר [עד] (ב)יום השלישי באש ישרף וכתיב ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההיא מעמיה, ונאמר להלן (שמות כ"ט ל"ד) ושרפת את הנותר באש [וגומר] כי קדש (הם) [הוא] מה קדש האמור להלן נותר אף כאן נותר כדדרשינן בפרק קמא דכריתות (ה' א'), ושאר קדשים הוקשו לשלמים כמו שמצינו בזבחים בפרק דם חטאת (צ"ז ב') אשכחן חטאת קדשים מנלן דכתיב (ויקרא ז' ל"ז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים הוקשו כל הקדשים זה לזה (ע"פ יראים שם). וכן כל הקדשים למדין מתודה שהיא שלמים להיות בבל תותירו אחר זמן אכילתן ונאמר בקרבן תודה (ויקרא כ' ט"ו) לא (יניח) [תותירו (שם כ"ב ל')] ממנו עד בקר, והמותיר אינו לוקה שהרי הוא לאו הניתק לעשה שנאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו (ע"פ רמב"ם פסולי המוקדשין פי"ח הל' ט').
